פסק-דין בתיק תא"ח 35102-10-10 - פסקדין

בפני תביעה לפינויו של הנתבע מהחנות המצויה ברח' הראשונים 26 באשדוד הידועה גם כגוש 2077 חלקה 136/22, חנות מס' 113 במרכז המסחרי א' באשדוד ( להלן - "החנות").

עפ"י תק' 214טז (ב) ו- 215יב (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסה"ד להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוען התובע בין היתר כדלקמן:

1.            כי הוא הבעלים של החנות.

2.            כי ביום 30.8.07 נחתם הסכם שכירות לפיו שכר הנתבע את החנות מהתובע למשך 12 חודשים, החל מיום 1.9.07 ועד ליום 31.8.08 עם אופציה להארכת תקופת השכירות ל- 4 תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת, כאמור בסע' 2.1 ו- 2.2 להסכם השכירות.

3.            כי עפ"י סע' 2.2 להסכם השכירות, היה והנתבע יבקש לממש את תקופות האופציה יהא עליו להודיע לתובע על כך בכתב לא יאוחר מ- 60 יום לפני מועד תום כל תקופת ותקופת שבתקופות האופציה.

4.            כי כבר מתחילת השכירות הפר הנתבע את ההסכם ולא המציא לתובע שטר חוב לבטחון ע"ס 50,000 ש"ח, חתום בידי שני ערבים, כנדרש בסע' 17.1 להסכם השכירות ורק לאחר התראות רבות הואיל לבסוף הנתבע לעשות כן ולמסור שטר חוב חתום ע"י ערבה אחת, אשתו הגב' ענבל עזרן.

5.            כי במהלך השכירות וגם לאחר מימוש 2 תקופות אופציה, הנתבע אחר בתשלום דמי השכירות, דבר אשר היווה הפרה יסודית של ההסכם.

6.            כי ביום 31.8.10 הסתיימה תקופת האופציה השניה, מבלי שהנתבע טרח להודיע לתובע על רצונו לממש תקופת אופציה נוספת ולא הודיע בכתב בתוך 60 יום בטרם תום תקופת האופציה ולכן פנה התובע אל הנתבע באמצעות בנו של התובע ע"מ שהנתבע יפנה את החנות אך הנתבע סירב לעשות כן.

7.            כי הסתבר לתובע כי על החנות רובצים חובות לחברת החשמל ולעיריית אשדוד בגין אי תשלום ארנונה.

8.            כי ביום 20.9.10 חתמו הצדדים על הסכם פשרה לפינוי אשר לפיו על הנתבע לפנות את החנות עד ליום 30.9.10 אך הנתבע הפר הסכם זה.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען בין היתר כדלקמן:

1.            כי התובע גורם לנתבע לנזק הולך וגדל בתביעה זו ובאי רצונו להסכים לשוכר חלופי אשר יש בו כדי להיטיב עם התובע.

2.            כי קיימת אופציה להעביר את החנות לשוכר אחר כעסק חי כי הנתבע השקיע 200,000 ש"ח אך עקב מחדלי התובע החנות סגורה וצוברת חובות.

3.            כי שטר החוב נמסר במעמד החתימה על ההסכם ו/או נדחה מסירתו על פי המוסכם.

4.            כי הוא עמד בהסדרי תשלום דמי השכירות ולעתים בהסכמה איחר בתשלומים בודדים.

5.            כי הקים עסק משגשג וכשביקש משיקולים אישיים להעביר את המושכר לאחר זכות הניתנת לו על פי דין.

6.            כי ניצל את תקופת האופציה והודיע על כך לתובע וכי לא יעלה על הדעת שישקיע סכום כה נכבד בעבור שנת שכירות אחת.

7.            כי לא היה לו כל הסכם עם בנו של התובע.